בטול שומת ארנונה לחב' חשמל בסך של כ-6 מליון ש"ח שהוטלה ע"י עיריית חדרה בגין שטח הים התיכון

האם ניתן להטיל דמי ארנונה על שטח הים - זו השאלה המרכזית העומדת לדיון בעתירה שלפנינו.

חברת החשמל מבקשת בעתירה להורות על ביטול שומות הארנונה שהוטלו עליה על ידי עיריית חדרה בגין שטח הים בנמל חדרה (להלן - " הנמל" או "שטח הים").

אקדים את המאוחר ואומר כי מסקנתי היא ששטח הים אינו בר חיוב בארנונה.

רקע

1.         העותרת הנה חברה ממשלתית, המחזיקה בתחנת הכוח "אורות רבין" הממוקמת מזרחית לנמל חדרה (להלן - " תחנת הכח"). כן, עושה העותרת שימוש במסוע המוביל פחם מאוניות משא אל תוך תחנת הכוח, והנכנס 2 ק"מ אל תוך הנמל והים.

2.         המשיבה הנה עיריית חדרה, אשר החל מיום 7 ביולי 2010 מצוי הנמל בתחום שיפוטה.

3.         לאחר העברת הנמל לשטח שיפוט המשיבה, שלחה המשיבה לעותרת,  ביום 13 בספטמבר 2010, הודעה בגין שינוי תחום השיפוט. הודעה זו שימשה גם כהודעת חיוב בארנונה על סך 3,950,717 ש"ח בשל החודשים שבין 7 ביולי - 31 באוקטובר לשנת 2010, בגין שטחי הנמל, לרבות שטח הים. ביום 7 בדצמבר 2010, שלחה המשיבה, לעותרת, חיוב ארנונה נוסף, לשנת 2011, בגין שטחי הנמל והים, על סך של 12,527,753 ש"ח (שני החיובים בסעיף זה יכונו להלן - " חיוב הארנונה"). חיוב הארנונה הוצא בגין 19,859 מ"ר המסווגים כמבנה (סיווג 405), 181,583 מ"ר המסווגים כקרקע תפוסה (סיווג 741) ו-142,336 מ"ר המסווגים כבריכת מים פתוחה / מאגרי מים (סיווג 407) הם שטח מי הים.

4.         בדיון המקדמי שהתקיים ביום 15 בפברואר 2012, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לתחום את המחלוקת שביניהם לסוגיות הנוגעות לחיוב בארנונה לשטח הים בלבד (היינו השטח שסווג בפריט 407), לרבות הכרעה בשאלות הבאות: (א) חוקיות הטלת הארנונה על שטח המים נוכח הטענה כי שטח זה אינו בר חיוב בארנונה; (ב) חריגה מחוקי ההקפאה; (ג) הוספת סיווג 407 (מאגרי מים / בריכות) שלא כדין.

מכאן, שהשאלה הראשונה העומדת לפתחנו היא - האם שטח הים הוא בר חיוב בארנונה? תשובה שלילית תייתר את הצורך בהמשך דיון בטענות העותרת לגבי חריגה מחוקי ההקפאה והוספת סיווג חדש.

טענות העותרת

5.         העותרת טוענת כי שטח הים אינו בא בגדר " מאגרי מים, בריכות מים,או בריכות להשבחת מי שופכין" כאמור בסווג 407, ועל כן חיובה על פי סיווג זה שגוי; כי הטלת ארנונה על שטח הים נוגדת את ההלכה הפסוקה (עת"מ 321/06 חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ נ' עיריית אשדוד (31 ביולי 2007) (להלן - " עניין אשדוד"); כי סוג נכס זה אינו מקבל שירותים מוניציפאליים מהמשיבה ועל כן לא ניתן לחייב את העותרת בארנונה בגינם; וכי הוספת סיווג 407 ("מאגרי מים, בריכות מים, בריכות להשבחת מי שופכין") נעשה ללא אישור שרים כנדרש על פי חוק.

טענות המשיבה

6.         המשיבה טוענת מנגד, כי חיוב העותרת בגין שטח הים נעשה כדין. לטענתה, שטח הים מהווה חלק בלתי נפרד מהפעילות התפעולית והעסקית של העותרת ועל כן מחוייבת העותרת בתשלום דמי הארנונה בגין שטח זה. עוד נטען כי פסק הדין בעניין אשדוד עליו נסמכת העותרת אינו מהווה הלכה מחייבת ומכל מקום ההכרעה שם מוטעית; כי אף קרקעית הים הנה " קרקע " המצויה בשטחה המוניציפאלי של המשיבה וככזו היא ברת מיסוי; כי אין קשר ישיר בין חובת תשלום הארנונה לשירותים המוניציפאליים לנכס מסוים; וכי על פי ההלכה הפסוקה אין צורך בהוראה מפורשת מהמחוקק לצורך חיוב הים בארנונה (זאת בהתבסס על עע"מ 10864/07 גלבר נ' עיריית אשדוד (9.2.11)). כן, טוענת המשיבה, בכל הנוגע לסיווג 407, כי הטלת הסיווג היוותה הלכה למעשה הקטנת תעריף הבריכות, ולחילופין, כי הטלה זו היוותה הטלת ארנונה לראשונה - על כן אין לראות בכך הפרה של דיני ההקפאה.

דיון

7.         אקדים ואומר כי מקובלת עלי עמדת בית המשפט המינהלי בעניין אשדוד אשר קבע כי אין לחייב בארנונה בגין שטח הים, ואין לי אלא לאמץ את הדברים שנאמרו שם וליישמם על ענייננו.

אף אני, בדומה לכב' השופט נ. הנדל, סבורה כי שטח הים אינו בר חיוב בארנונה.

8.         דעתי היא כי הסיווג בו בחרה המשיבה לחייב על פיו את שטח הים שגוי. מבחינה לשונית - ים איננו " מאגרי מים, בריכות מים,או בריכות להשבחת מי שופכין" ואיננו " קרקע תפוסה"; ומהבחינה המהותית - תכלית הטלת דמי הארנונה אינה מתקיימת בחיוב שטח הים בארנונה.

פרשנות לשונית

9.         כאמור, במקרה דנן סווג הים על ידי המשיבה כ" בריכת מים פתוחה" או " מאגר מים", כאמור בסווג 407.